תוכן

טז) ונתחיל ונבאר, ענין ה' בחי' נרנח"י שמקבל ישסו"ת בלבד, הנה בעת העיבור, נכנסה בו בחי' נפש לבד. והענין, דע, כי א"א בשום אופן להצטייר הולד, אלא ע"י נפש הנותן כח בו. ואמנם נפש הזה, אינה יכולה לכנוס, עד שהתחיל איזה התחלה, להצטייר בגוף הולד, ולכן הוכרח שתחלה יטילו הזכר והנקבה טפת זרע החומריים, וזה נמשך, מחלק אבר הכבד, של הזכר והנקבה עצמן, ואז נמשך בטפת ההם קצת רוחניות מנפש האב ואם עצמן, כנודע לחכמי הטבע. ואז כבר יש שאור להחמיץ, ואז מתבררין הבירורין של ז"א מעט מעט, ומבררתן אמא לבד, ע"י אכילתה. ובזה נתוסף החומר בולד, וגם בנפשה מבררת בירורי נפש דז"א, באופן שמתחילין להתברר, מבחי' כלים ומהניצוצין ומאורות הנפש מעט מעט.